<h1>בעלי הנפש להראב"ד — שער הפרישה</h1>
<h2>דף פא.</h2>
הנה השלמנו דין הנדה והיולדת, ופרישתן לכל ימי השנה. אך יש נדה אחרת גדולה מזו, והיא בכלה שלא נבעלה ופירסה נדה, שהוא אסור להתיחד עמה בלילה, אלא הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים, כדאיתא בכתובות בפרק ראשון [ד' ע"ב]. ומהלשון הזה נלמד דלא סגי ליה בחדא מיניהו, אלא שצריך להיות בבית אנשים ונשים, והוא ישן בצד אחד בין האנשים, והיא ישנה לצד השני עם נשים. נמצא הייחוד הזה הוא חמור יותר מיחוד של אשת איש, שהיא מתיחדת עם שני אנשים כשרים [קידושין פ' ע"ב], וזו אינה מתיחדת עם בעלה עד שיהו שם אנשים ונשים, והטעם מפני שהיא אשתו והיצר מקטרג עליה. ויש אומרים לענין יחוד אשה אחרת כמו כן כי האי גוונא בעינן טפי, וכי אמרינן דאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים, הני מילי ביום, אבל בלילה לא יישן עמה בבית אחת עד שיהיו שם שלשה כשרים, מפני שהיא דומה לדרך (זו), דאמרינן [קידושין פ"א ע"א] לא שנו אלא בעיר אבל בדרך עד שיהיו שלשה, שמא יצטרך אחד לנקביו ונמצא אחד מתיחד עם הערוה, והכי נמי חיישינן דילמא אדניים חד מינייהו איתער חד ועביד איסורא, ומסתברא כוותיה. מיהו שמירת נשים לא בעינן כלל, ממעשה דרבי יהושע [שבת קכ"ז ע"ב] שהלך הוא ותלמידיו לפדות ריבה אחת, ובלילה השכיבה תחת מרגלותיו. [ושלשה כשרים נמי דאמרינן לענין ייחוד, לאו כשרים כי האידנא, דהא אפילו רב ורב יהודה לא חשבו נפשייהו כשרים כדאיתא בקידושין [פ"א ע"א]. מיהו הכא לענין הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים לא דייקינן בהו בכשרים כולי האי, מפני שהוא שומר את אשתו מהם והיא נשמרת בהם ממנו, הואיל ואין להם רשות להקל בה את ראשם. כך נראה לי].
